כולם כבר יודעים: במציאות הנוכחית, הסביבה הארגונית תחרותית, קצב ההתרחשויות מהיר והלו"ז – צפוף. בסביבה כזו ארגונים מנסים להשיג את המטרות לשמן הם קיימים בצורה היעילה ביותר.
את האתגרים הניצבים בפני הארגון עתידים להשיג אנשים: עובדים, מנהלים ומעט מנהלות. כחלק קטן מהדרג הניהולי נמנות אתן המנהלות, הנמדדות כמו האחרים, לפי תוצאות. אתן נדרשות להיות ממוקדות מטרה, להתנהל בהתאם לדרישות הארגון ובהתאם לסגנון הניהולי-גברי השכיח כל כך סביבכן. בתהליך המהיר והמבודד הזה, לעיתים אתן שוכחות את עובדת היותכן, לפני הכול, נשים.
אני יודעת, הייתי שם. יותר מעשרים שנה העולם הארגוני היה חלק מחיי במסגרת עיסוקי בתחום מערכות המידע, מתוכם שנים רבות בתפקידים ניהוליים באחת מחברות התקשורת הגדולות.
עזבתי כדי לחזור לשם ממקום אחר: לעזור ולהזכיר לכן המנהלות שאפשר לעשות את זה אחרת , אפשר להביא איתנו התנהלות ששמה במקום ראשון את האנשים שסביבנו ובעיקר להביא איתנו יותר ממי שאנחנו .
כי חשוב שנביא יותר ממה שהתברכנו בו כנשים:
התברכנו, בממוצע יותר מהמין השכן, בתכונות כמו, קרבה, הקשבה, חום, אמפטיה, סבלנות ושאיפה להרמוניה. במילים אחרות, לרוב, התנהלות שבה מערכות היחסים והיחס האנושי עומדים בראש סולם העדיפויות היא התנהלות טבעית לנו .
איך זה תורם להשגת מטרות בעולם דינאמי?
כאשר אנשים מקבלים תשומת לב ראויה, הם הופכים שבעי רצון ופרודוקטיביים יותר ובהתאם מגיעות התוצאות הרצויות, שמתדלקות אותך ואת העובד, שממשיך ושוב תורם לעבודה.
לכן, כמנהלת, פני זמן לטיפול ברווחה האישית של העובדים (WELL BEING). התענייני בשלומם, גלי עניין פעיל בדאגותיהם, חזקי את יכולתם ע"י משוב והנחייה, למדי על חייהם שמעבר לשעות אותם הם מקדישים למקום העבודה.
הרווחה האישית שלנו, כבני אדם, היא זו שבעצם משפיעה, יותר מכל, על מי שאנחנו (BEING) ועל תפקודנו כעובדים (הרי אנחנו - HUMAN BEINGS). זה לא בזבוז זמן, זו השקעה.
אבל, עוד לפני שאת דואגת לעובדים שלך - השקיעי בעצמך.
שימי את מי שאת במקום הראשון. השקיעי וטפחי את הלך הרוח שלך, הלך הרוח של הפרט מהווה מרכיב מניע ורב ערך בקביעת איכות ביצוע המשימות המרכזיות של הארגון.
קיים קשר ישיר בין ההוויה האנושית שלך ושל עובדייך לבין כמות ואיכות התפוקות של קבוצת העבודה שלך בארגון. וחוזר חלילה: כשהעבודה זורמת והמטרות מושגות את מסופקת, מה שמפנה אצלך משאבים (זמן, אנרגיה, חיוניות, סבלנות) להמשיך ולהשקיע בעובדים שלך שמצידם ימשיכו להשקיע בעבודה. וכן הלאה.
את
אני מזמינה אותך המנהלת, ראשית להתחיל בניהול עצמך .
מה שבעיקר משפיע על "מי שאת" (ההוויה שלך), זה עד כמה את דואגת לרווחה האישית שלך, עד כמה את מפנה תשומת לב ראוייה לתחומים שמעבר לעבודה (כך שאם את מתלבטת לעיתים בין להישאר שעה נוספת בעבודה לטובת קידום עוד משימה לא בטוח שלא נכון יותר עבורך ללכת למשל לשיעור ספורט/ריקוד/ציור).
אני מזמינה אתכן המנהלות להשקיע בעצמכן כבנות אדם בעלות צרכים פיזיים, רגשיים, רוחניים.
כשה"באר שלכן מלאה", לא רק אתן יכולות לשתות ממנה לרוויה, אתן יכולות להרוות באמצעותה גם את צימאונם של עובדיכן, שגם הם אנשים בעלי צרכים נוספים מעבר להיותם עובדים. התוצאות לא יאחרו להגיע.
הקשבנה לעצמכן, כבדנה את צרכיכן, דאגנה להיות מסופקות, דאגנה לטפח הלך רוח חיוני, חיובי, שאלנה את עצמכן מה גורם לכן להרגיש טוב ודאגנה להכניס את זה באופן שוטף לחייכן. דאגנה לרווחה האישית שלכן ועשו כל מה שאתן יכולות לעשות כדי להיות במיטבכן ובשיא החיוניות שלכן.
זכורנה: אפילו אלוהים לקח יום חופש אחד.
צאו כך לעולם העבודה. עשו כל דבר מתוך המיטב שלכן, מתוך השמחה, הסיפוק, הנינוחות. התנהלנה כך עם עובדיכן הקדשנה תשומת לב לאדם שבעובד -
הקשיבו, עודדו, טפחו, כבדו, גלו עניין פעיל בדאגותיו ודאגו למימוש האישי שלהם בעבודתם, שימו לב לרווחה האישית שלהם מתוך הכרה שזה מה שמשפיע על מי שהם כעובדים, על שביעות הרצון שלהם ועל הפרודוקטיביות שלהם.
ההתנהלות שלכן כמנהלות כשאתן במיטבכן היא זו שתביא את התוצאות הרצויות, ההוויה שלכן כנשים, ומי שאתן, זה הדבר שמשפיע באופן ישיר על התפוקות שלכן בכל תחומי החיים בכלל ובעבודה בפרט.
לדאוג לעצמך - טיפים:
עשי רשימה של דברים שגורמים לך להרגיש טוב: (ספורט, ים, מדיטציה, קריאה, מוסיקה, טיול, ציור, כתיבה, ריקוד, שיחה טובה עם חברה) דאגי להקצות זמן לזה ביומנך, במינון המתאים לך, דאגי שזה יבוא לידי ביטוי בחיי היום-יום שלך, זכרי שפעילויות אילו הן הכי משפיעות על ההוויה(BEING) שלך והיעילות שלך היא פונקציה של הוויה זו.
טפחי תחביב משלך, דאגי להתפתחות האישית שלך והרחיבי תחומי עניין.
האטי – החליטי מידי פעם לקחת לך את הזמן.
דאגי להיות בהלך רוח חיוני, שמח ומשם התנהלי.
אל תשכחי את טיפוח הגוף שלך, הוא הבית של מי שאת ויש לשמור עליו ברגישות ובאהבה- הקדישי זמן לעיסוק בתנועה/ספורט/יוגה, דאגי לקבל מדי פעם עיסוי מפנק ומשחרר מתחים וזכרי שלחיות את החיים זה להיות בתנועה.
זהי מה חשוב לך שיתקיים בחייך, מהם הערכים שמנהלים אותך, דאגי לחיות בהלימה עם ערכים אילו.
קבעי פגישה עם עצמך. הקשיבי לעצמך, היי עם עצמך.
עצרי לשעה בשבוע לפחות להתבוננות על חייך, האם את בדרך הנכונה? האם אני זו שמנהלת את חיי או אני נשאבת/מתנהלת? שאלי עצמך מה יאפשר לך להיות זו שמעצבת את חייך ודאגי ללכת בעקבות התשובות שעולות.
בעבודה, אל תשכחי לאכול ארוחת צהריים.
תכנני מספיק זמן מראש את החופשות השנתיות שלך ותהיי מחויבת לתכנון זה.
סיפור מהחיים:
מיכל, מנהלת מחלקה באחד הארגונים הממשלתיים, היגיעה לאימון במטרה לשקם את מעמדה כמנהלת מול אנשי מחלקתה וזאת ע"י העלאת שביעות רצונם של עובדיה.
סקר שביעות רצון שנערך בין עובדי החברה, הראה שעובדי המחלקה של מיכל הביעו שביעות רצון נמוכה ביותר מקבוצת העבודה אליה השתייכו.
מהתבוננות שעשינו על התנהלותה כמנהלת זיהינו דפוס התנהלות מאוד משימתי, ריכוזי, ממדר ומרוחק.
זיהינו אמונה של מיכל האומרת שכדי להשיג את הסמכות שלה כמנהלת עליה "לשמור מרחק" מהעובדים.
זיהינו מנהלת מאד מחויבת לארגון, לתוצאות, ללקוחות עד כדי כך ששכחה את המחויבות שלה לעצמה.
במהלך האימון עבדנו בשני מישורים: - ההוויה שלה כמנהלת. - סגנון המנהיגות שלה, שהתברר כניהול ממוקד תוצאות- מייחסת להשגת המשימות ערך חשוב יותר מאשר לאנשים ולרגשותיהם.
שאלות שהעליתי בפניה במהלך הפגישות פתחו בפניה אפשרות להסתכלות אחרת על תפקידה כמנהלת,
על התייחסותה לעצמה ועל התייחסותה לעובדיה (מה את יכוה להרשות לעצמך היום? איך את יכולה לגרום לעובדייך להתקרב אלייך יותר? איך את יכולה לתרום להנאה/שמחה שלך ושל עובדייך?).
התבוננו על ההוויה שלה, מה גורם לה להרגיש טוב? מי היא שם עבור עובדיה? איך זה שבמרחב שלה ישנם עובדים לא מרוצים? מה יכול לגרום לעובדים להרגיש טוב? איזו מיכל מופיעה לפני עובדיה? .
בהמשך התייחסנו לאופן הניהול המשימתי.
כששאלתי אותה – "על מה את מוותרת כשכל תשומת הלב שלך ממוקדת בהפקת התוצאה?" ניתן היה להבחין בפריצת הדרך המתחוללת -
מיכל יכלה לפתע להבחין בברור שהיא מוותרת על הקשבה אמיתית לעובדים, לא מקדישה זמן להכרות של ממש איתם, לעיתים לא אומרת בוקר טוב, לא מנהלת איתם שום שיח שאינו קשור לעבודה ולא מעודדת בכלל גם שיחות ביניהם, לא מאצילה סמכויות מה שגרם לעובדים לחוש שהיא לא סומכת עליהם, לא משתפת ברגשותיה ולא מתייחסת לרגשות עובדיה, וכך, מבלי להתכוון יצרה אווירת ניכור וריחוק (עובדיה לא ידעו דבר על חייה האישיים, אפילו לא מהו מצבה המשפחתי).
במהלך התהליך מיכל לקחה על עצמה שתי משימות עיקריות:
האחת - להתחיל לדאוג לעצמה ע"מ שתוכל להופיע בפני עובדיה כאדם מחייך יותר, נינוח יותר ובעיקר כאדם. מיכל דאגה להכניס לסדר היום שלה פעילויות שאינן קשורות לעבודה, מידי פעם לקחה זמן רק לעצמה לצורך התבוננות, חזרה במינון מסויים לתחביב האהוב עליה (טיולי אופניים).
השנייה - לאסוף הוכחות לגבי יכולת חדשה שלה שהיא מבקשת לסגל לעצמה: יכולת להרפות מעט מההתמקדות בתוצאות והפניית תשומת הלב לאנשים שאיתה.
מיכל שהסכימה לשחרר את האמונה שהחזיקה בה, שעל מנהלת לשמור על ריחוק מעובדיה, התחילה להצטרף לעובדיה לארוחת הצהריים, מדי פעם הייתה גם שותפה לשיחות חולין ושיתפה מחייה האישיים,
מיכל האריכה את ישיבות הצוות ונתנה אפשרות ביטוי תוך הקשבה אמיתית לעובדים, דאגה לסיבוב קבוע של בוקר טוב בין עובדיה, יזמה מפגש גיבוש חברתי אצלה בבית, הנהיגה מנהג במחלקה - יום חמישי זה יום שכולם עוזבים את העבודה לא יאוחר מחמש ואפילו הביאה לאחת מפגישות הצוות מנחה למדיטציה.
התוצאות לא איחרו להגיע, האווירה הלכה והשתפרה, הניכור הלך ונמס ומערכות יחסים אנושיות וטבעיות יותר החלו להירקם אט אט בינה ובין עובדיה מה שכמובן השפיע על שביעות הרצון שלהם ואיתו גם על רמת הביצועים. במחלקה.
מרגש מאוד היה לשמוע מידי שבוע את השינויים הקטנים שהתהוו בקבוצת העבודה.
שינוי המיקוד מתוצאות לאנשים הביא עמו כ"כ הרבה שינויים משמעותיים לחייה כולל כמובן את התוצאות הרצויות לה מתוך מקום של נינוחות ואווירה נעימה.