לא רואים את הדרך? לא יודעים לאן להמשיך? מבולבלים? מתוסכלים? אולי גם מבוהלים?
לפניכם חמישה כללים ועמם כלים יישומים להתנהלות בתקופות של אי-וודאות ומצבי תקיעות:
להירגע
זה בסדר לעצור, לנשום. השתלבו עם המציאות, תרכבו על הגל, אל תלחמו בו.
זכרו שהעצירה היא זמנית, זה חלק מהחיים. יש כנראה סיבה שתקופה כזו עוברת עליכם. הכול בסדר. חשוב שלא להתפתות לפתרון מהיר ולהליכה בדרך לא ברורה רק כדי להמשיך ללכת.
דרך זו היא לא הדרך שלכם, היא רק דרך מילוט מהמצב הלא נוח של חוסר וודאות.
לאסוף חזרה את כוחות החיות והחיוניות.
תקופת חוסר וודאות מביאה אתה פחדים ובלבול ומרוקנת את מאגרי החיות והחיוניות שלנו.
דווקא בתקופה כזו חשוב מאוד למלא מחדש את המצברים, להחזיר לעצמנו את כוחות החיים ולגייס את כל אלו לטובת יציאה מחודשת לדרך:
-הרשו לעצמכם לעצור את השגרה, הסכימו לשחרר ולהניח לרגע את הנושאים המטרידים שעל הפרק ושאלו עצמכם מה מביא לכם שמחה? מה מטעין אתכם? ופרגנו אותם לעצמכם: טבע, ים, ריקוד, יצירה, ספורט או כל דבר אחר.
-תנו לעצמכם פחות לעשות ויותר להיות (ממליצה להקדיש זמן לבהייה).
-התרחקו מכל דבר ואדם הזולל מכם אנרגיה ואינו תומך בכם.
-הזכירו לעצמכם באופן שוטף שאתם נותנים אמון בתהליכי החיים.
-כמו רכב הנוסע בדרך חשוכה שבכל רגע נתון, פנסו מאיר רק שישים מטר קדימה, כך גם אתם: תכננו רק את המחר, אל תייגעו עצמכם בשאלות של מה יהיה הלאה, המשיכו לנוע בצעדים קטנים, כל פעם יתגלו לפניכם שישים המטרים הבאים. בשלב זה לא צריך יותר מזה.
ליצור בהירות, להפיג את הערפל, לפזר את העמימות.
-בקשו עזרה מחוצה לכם: פנו לייעוץ מקצועי, תיזמו שיחות עם אנשים, אלו יאירו את העניין באור חדש, יציעו זוויות ראייה נוספות.
-בקשו עזרה מתוככם: השקיעו זמן לחשיבה, להרהור, לבירור פנימי. דרך מומלצת ביותר ליצירת בהירות וקבלת תשובות 'מהבטן' היא באמצעות כתיבה אינטואיטיבית. איך עושים את זה?
פנו זמן, מצאו לכם מקום מעורר השראה להיות בו בנועם קחו דפים חלקים ועט שהכתיבה בה זורמת וחלקה. לתרגיל שני חלקים:
1. העלו על הדפים כל מה שמתרוצץ בראשכם. בכתיבה זורמת, ללא עצירות, ללא מחשבה, ומבלי שאתם מרימים את העט מהדף. תנו לכל מה שעולה בכם להיכתב. המטרה לתת ביטוי להכול ללא צנזורה. לפחדים, לרעיונות, לשאלות. לרוקן את התודעה, לעלות על הנייר את השיחות הפנימיות המתרוצצות בראשכם, לנקות את הרעשים כדי להתקרב יותר לעצמנו.
2. בחלק זה של התרגיל אנו נשאל שאלה ביד שבה אתם כותבים בדרך כלל, ונשיב את התשובות ביד הלא דומיננטית, (אם אתם ימניים אזי יד שמאל היא היד הלא-דומיננטית ואם אתם שמאליים, היד הלא-דומיננטית היא יד ימין). על ידי כתיבה ביד הלא דומיננטית אנו יוצאים מהאוטומט, מתחברים לחוכמה הפנימית ומאפשרים למידע שקיים בתוכנו להיחשף: קחו דף נוסף וכתבו בראשו את השאלה שהכי בוערת לכם בתקופה זו: כעת, העבירו את העט ליד הלא דומיננטית (היד שיודעת) ותנו לה להתייחס לשאלה שנשאלה, אל תנסו לשלוט בכתיבה, אתם תרגישו שהיד כאילו כותבת מעצמה, האני הפנימי מתגלה באמצעות הכתיבה מתוך חופש ביטוי מלא, ואתו עשויות להגיע גם התשובות הנכונות לכם.
לשחרר מהגוף את חווית התקיעות.
במצב של אי וודאות בדרך, אנו חווים חוויה של תקיעות. מחשבות של 'אני תקוע' מביאות איתן גם חוויה פיסית של תקיעות, שמורגשת חזק מאוד בגוף. זה יכול להופיע כאי-שקט, כשינה לא טובה, שרירים מתוחים, עייפות, חוסר אוויר ועוד.
שינוי במצב הפיסי גורר אחריו שינוי במצב המנטלי וההיפך, כך ששחרור הגוף מחוויית התקיעות יגרום גם לשינוי תודעתי מה שיגביר את היכולת שלנו לחשוב בבהירות ובחדות, להרחיב את החשיבה, יקרב אותנו לעצמנו ולאמת הפנימית שלנו, ויאפשר לתשובות שבתוכנו להיחשף ולאופציות חדשות לעלות:
שימו מוסיקה, ובעיניים עצומות ערכו סקירה בגופכם ונסו לזהות איפה בגוף 'יושבת' התקיעות. נשמו לתוך המקום הזה מספר פעמים. דמיינו קרן אור המטיילת בתוך גופכם ונעצרת באותו אזור בגוף האוחז בתוכו את חווית התקיעות. קרן האור מאירה ומעירה את המקום, תנועה מתעוררת ומתרחבת ומחלחלת אט אט לשאר אזורי הגוף שמתחיל לנוע במרחב, ריקוד חדש נוצר, אתם מחוללים תנועה, אל תפסיקו, המשיכו עם המוסיקה, אפשרו לעצמכם גם להשתמש בקול, שירו, היאנחו, דברו, בטאו עצמכם. תוך כדי תנועה שאלו עצמכם מה אני מבקש לשחרר מתוכי (פחד, תסכול, דאגה...) ושחררו זאת תוך כדי תנועה.
התמסרו לטבע הדברים
בינכם לבין עצמכם הצהירו על הנכונות שלכם ללכת בשביל שנועד לכם, על המחויבות שלכם להיות קשובים לעצמכם ולסימנים מסביבכם, על הפתיחות שלכם לקבל כל ידע שיסמן לכם את הכיוון הנכון לכם, ועל ההתכוונות שלכם להמשיך ללכת .
ואל תשכחו- לפעמים גם מותר לא לדעת הכל.