בנימה אישית
בחודשים האחרונים אני גומעת קילומטרים של טבע מדהים על שביל ישראל, מהצפון לדרום.
קילומטרים של עליות, ירידות, פריחה, קמילה, זרימה, צמיחה, הנאה, קושי, יופי, סלעים, מפלים, גוונים, צורות, חיים .... מסע שהוא גם מסע של התבוננות.
מעבר לחוויה המיוחדת של הצעידה בשבילי ארצנו, ההתבוננות הזו בטבע, התופעות והמראות שבדרך, מזכירים לי שוב עד כמה אנו, בני האדם, חלק מהטבע שחוקיו חלים גם עלינו.
המים הזורמים, הפרחים הפורחים וקמלים, העלים הנושרים ומתחדשים. - מהם אני לומדת על כך שהכל נמצא בתהליך השתנות מתמיד, על מחזוריות השינוי הזו שמתגשמת גם בנו, במחזור החיים שלנו כמו הריון,לידה, התבגרות, הזדקנות ומוות.
הפרחים שפשוט נמצאים שם בשלל צבעיהם, בריחות ובצורותיהם השונות מזכירים לי שגם בנו, בכל אחד מאיתנו קיים היופי הפנימי שלו, הייחודיות שלו, מושלם בדיוק כמו שהוא.
איכות האדמה, המים, הרוח, האוויר, האבן - מדגישים בפני שוב את העובדה שבכל אחד מאיתנו קיימת ההתבטאות של איכויות אלו במינונים שונים, מינון שבסופו של דבר מגדיר את מי שאנחנו (עד כמה אנו בזרימה או בהתנגדות? עד כמה אנו מקורקעים או אולי 'מרחפים'..?)
הסדר שקיים בטבע, שהכל כל כך 'מתוזמן' ולא קורה סתם ויש משמעות לכל מה שמתרחש בו - מחדד לי שוב את האמונה שלאירועים השונים הקורים בחיינו יש תפקיד, ודברים קורים כי זו דרכו של עולם ואנו רק חלק ממערכת שלא תמיד אנו יכולים לראות את כולה.
הפטרייה הענקית שפגשתי בדרך (שבמבט ראשון נראתה כמו סלע גדול) שוב הוכיחה לי שאם רק נדע לתת לעצמנו את התנאים המתאימים ונאפשר למלוא הפוטנציאל שלנו להתבטא, אפשרי עבורנו, ללא מאמץ, להגיע למקומות שלא ייאמנו.
הגזעים החלולים והצורות הציוריות והנפלאות שהם יוצרים מזכירים לי שיש המון יופי גם במקומות שאנו לא מושלמים, והלא מושלם הוא שלם כפי שהוא.
ובעיקר - הטבע, מכיל ומאפשר קיום, זה לצד זה, של כל כך הרבה צורות חיים שונות, עצים שונים, פטריות, חזזיות, טפילים שונים, שיחים, בע"ח למיניהם והכל מרגיש כל כך הרמוני וכל כך יפה בדיוק כמו שזה וכל זה פשוט קורה ללא התערבות של ממשלות, נשיאים, צבא ושאר ירקות ...
.