קוראים יקרים
אנו נמצאים בתחילתה של שנה אזרחית חדשה, הזדמנות נוספת להתבוננות על המקום שבו אנו נמצאים וחשוב יותר מזה יצירת בהירות לגבי הכיוון שאליו אנו נעים.
אני שמחה לשתף אתכם שעבורי, ימים אילו של תחילת שנה חדשה, הם ימים של הגשמת חלום. כן, אותו חלום שניקר בי בכל השנים האחרונות - לשלב 'עבודת גוף' בתהליך האימון המסורתי, הן באימון קבוצתי והן באימון אישי.
מניסיוני - אימון אפקטיבי מתחיל בתנועה בתודעה/במחשבות ונגמר בתנועה פיסית שאנו עושים במציאות - בפעולות/מעשים שמקרבות אותנו לעבר המטרות.
זה נשמע פשוט אבל זה לא, בעיקר משום שרובנו שכחנו איך לנוע ויותר מכך, איך לנוע בקצב שנכון לנו.
לרבים מאיתנו קל לדבר על חלומות, לדמיין שינויים ולפנטז הצלחה, אבל לזוז?
יש אנשים שעבורם אפילו לקום מהכורסא בערב על מנת להכין לעצמם ארוחת ערב הוא עניין קשה.
לא מדובר באנשים יוצאי דופן, כבדי משקל, או עצלנים. מדובר בנו. אנו נוטים לחשוב על הרצונות שלנו, לפנטז על המאוויים, לדמיין את ההצלחה אבל לזוז בשביל זה, לעשות מעשה? לא ממש.
כשחוסר התנועה הזו פוגש אותנו במצבים גדולים ושינויים בחיים, הוא מהווה מעכב גדול בדרך שלנו לצמיחה והתפתחות אישית.
רוב האנשים יוצרים שינויים בחייהם רק אחרי הרבה זמן בו הם חלמו עליו. הרבה יותר קל לנו לחלום על הגשמה, לדמיין זוגיות, לפנטז על עצמאות, לבקש להיות יותר פתוחים לעולם או להתנהל יותר באסרטיביות מאשר פשוט לקום ולעשות את זה!.
מדוע לוקח לחלומות שלנו כל כך הרבה זמן להתגשם?
התשובה היא פשוטה: לא עשינו שום צעד. שום תזוזה על מנת שדברים בחיינו ישתנו. רק חשבנו. הבעיה היא שלמחשבות שלנו אין רגליים. לגוף שלנו יש. הוא ורק הוא יכול לקחת אותנו למחוזות אליהם נרצה להגיע.
מיכל, סטודנטית, היגיעה אלי לאימון כשהמטרה העיקרית שלה הייתה כפי שהיא ניסחה אותה : 'להביא עצמי במלא גודלי לכל מקום שאני באה', מיכל מגדירה עצמה בחורה סגורה, מופנמת שקטה והיא מבקשת להיפתח.
במהלך המפגשים הראשונים מיכל ישבה כשידיה משולבות על חזה כאילו מגוננת על החזית הקדמית שלה, איזור הלב, יושבת רכונה מעט קדימה - רגל על רגל, ובתנוחה זו היא מדברת שוב ושוב על הרצון שלה להיפתח.
עם הזמן, במהלך המפגשים , מעבר לדיבור על המטרה (מה זה בשבילך להיות יותר פתוחה?, מי תהיי כשתהיי יותר פתוחה? על מה את מוכנה לוותר כדי לאמץ לעצמך את הפתיחות הזו ? ) הייתי מבקשת ממנה מידי פעם לשנות את התנוחה, להניח את שתי כפות רגליה על הרצפה, לנשום, לפתוח ידיים ... מיכל נשמעה לי והיה יפה לראות איך כל פעם גדל פרק הזמן בו נשארה בתנוחה זו עד ששוב מצאה עצמה חוזרת לתנוחה הסגורה והמוכרת.
בהמשך, עברנו במפגשי האימון גם לתנועה במרחב, לא הסתפקנו בלשנות את תנוחת הישיבה אלא ביקשתי ממנה לעמוד, לנשום, לנוע איתי בתנועות פתוחות. 'אם היית מביאה עצמך במלא גודלך איך זה היה נראה במציאות בגוף שלך?' שאלתי... ומיכל, עם הזמן, ככל שהרגישה יותר בטוחה במחיצתי, אפשרה לזה לקרות במציאות, היא נעה בפתיחות, היא הביאה עצמה במלא גודלה פשוטו כמשמעו, פתחה ידיים, זקפה ראש, הרחיבה חזה ... וכך במקום לדבר 'על' התחלנו לעשות 'את' ...מיכל חוותה בגופה את התחושה של להיות פתוחה, חוותה את השפעת התנוחה הזו על הלך הרוח שלה , על הנשימה שלה (נשימה - היכולת של הנפש לקלוט מסרים חיצוניים, להיות פתוח לעולם שבחוץ) , מכאן , עם הזמן, גם השיחה בינינו קיבלה אופי פתוח יותר, מיכל החלה לדבר בקול רם יותר, אפשרה לעצמה להיפתח לאופציות נוספות, ביטאה עצמה ביתר קלות וכך נוצר לו מן ריקוד עדין בין הגוף לנפש, בין התנועה הפיסית לתנועת המחשבות ... והשינוי אט אט התחולל לו .
כדאי שנתאמן ב- לנוע...
אימון מוצלח מביא את המתאמן לנוע מהמקום בו הנשמה דיברה ('אני חייבת שינוי', 'אני רוצה להיות פתוחה יותר, להביא עצמי במלא גודלי..') למקום בו, בסופו של דבר, הגוף ינוע: החל מתנועה קטנה כמו שינוי התנוחה בה יושב המתאמן ועד תנועה שתביא אותו להירשם ללימודים, להגיע לפגישה, לתזז בין ראיונות עבודה....
במפגשי האימון האישי, על פי הצורך וכמובן רק לאחר קבלת ההסכמה לשיתוף פעולה מהמתאמן, אנו נותנים גם לגוף את זכות הדיבור.
באימון הקבוצתי, יצרתי את הסדנה 'נעים' להצליח, שבימים אלו יוצאת לדרך.
קבוצת אימון שבה חלק ניכר מהחוויה האימונית מתבסס על 'עבודת גוף' המשמשת ככלי לעיגון החוויות והתובנות העולות מתוך השיח המילולי המסורתי ובעיקר מוסיפה נופך של הנאה לתהליך כולו.
אימון, מעכשיו, הוא לא רק מילים, אימון זה לקום מהכסא ולנוע באמת.
'נעים' להצליח -
חווית צמיחה שמתחילה בראש, זורמת לנפש, ומניעה את הגוף.
עוד על נעים להצליח לחצו כאן