חזרתי ממסע מופלא,
מסע שעם כל יום שעבר בו הפך להיות גם מסע פנימה אל העצמי.
חוויה מכוננת בה הייתה לי הזכות לחוות את הביטוי 'החופש להיות', חוויה שמילים לא יכולות לה.
שמונה ימים של כחול מול העיניים,
שמונה ימים בהם לאט לאט נשטף אבק היום יום מהנשמה, שמונה ימים בין שקט לסערה, בין גלים ורוח,
שמונה ימים בין מפרשים וסיפון, בין מנוע לעוגן,
והבנה שכמו בים המים כך גם בים החיים - יש אותם חוקי התנהלות שאם מאמצים אותם מגיעים למקומות נפלאים:
-כשיש גלים שעולים ויורדים לדעת 'לתפוס' אותם לטובתי ולגלוש עליהם.
- להשתמש גם ברוחות לטובתי ובהתאם לנסיבות, ולזכור שלפעמים דווקא ההליכה נגד הרוח היא זו שיכולה לקדם אותי -' עפיפונים עפים הכי גבוה כנגד הרוח, לא ביחד אתה' . - לדעת מתי לנוע בקצב שתנאי הטבע מכתיבים ומתי 'להפעיל מנוע' ולהכתיב בעצמי את הקצב.
- לדעת שלחוף מבטחים ניתן להגיע בהרבה דרכים, ולאו דווקא הדרכים הקצרות הן הבטוחות והנכונות יותר.
- לסמן יעד ולעשות כל מה שצריך כדי להגיע אליו, ואם תנאי הדרך מכתיבים תנועה בקצב איטי משתכננתי זה בסדר גמור להתפרקד בינתיים על הסיפון ולהתמסר לרגעים מדהימים של שקט והנאה. וכשיבשילו התנאים- להמשיך.
- להיות שקטה אך ערנית לנעשה סביבי, לקרא טוב את המפה, להבחין בתנאי הדרך, ולהיצמד למצפן שמזכיר לי כל הזמן את הכיוון.
- להסתכל מסביב ולבדוק מי עוד נע לידי בים החיים הרחב הזה ולמצוא את הדרך לנוע זה לצד זה.
- לדעת להרים מפרש אך לא פחות חשוב לדעת לעצור ולהטיל עוגן כשצריך .
- לדעת שבסופו של דבר, כך או אחרת, בכל רגע נתון אני עושה כמיטב יכולתי להתנהל באופן מיטבי במסגרת תנאי המציאות, ולכן בכל רגע נתון אני נמצאת בדיוק במקום שנכון לי להיות בו, ואני לא יכולה להיות בשום מקום אחר מלבד המקום השלם הזה.
ובין לבין להתבונן, ליהנות ולהודות על כל מה שהעולם היפה הזה מציע - על הכחול של השמים והים, על השמש וגם על העננים, על השקט כמו על הסערות, ולדעת שהכל כשורה.
