כל אחד מאיתנו מכיר לפחות אדם רוחני אחד, איש מקצוע רוחני, רבים מאיתנו נכחו בארוע רוחני, וקראו ספרים רוחניים. אנשים רוחניים מקיפים אותנו ומציעים לנו ממרכולתם הרוחנית, גם באמצעי התקשורת כבר ניתן לצפות בתוכניות רוחניות ולהפתעתנו – אפילו השכן מהבניין ממול כבר חזר מהודו והפך להיות רוחני.
המילה רוחניות הולכת ורוווחת מסביבנו והופכת להיות מושג שחוק. אני חושבת לעצמי - 'כמה רוח מסביב' , שואלת את עצמי – מי הוא ומהו האדם הרוחני?
האם כמות הסדנאות בהם השתתף. או כמות הספרים הרוחניים שקרא? סגנון הלבוש שלו? כמות הנרות שהוא מדליק? או אולי מספר החודשים בהם טייל במזרח ?
בעיני להיות רוחני זה לא עוד ספר/סדנה/קורס, להיות רוחני זה לצאת למסע לתוך עצמנו, לאו דווקא לטיול למזרח.
רוחניות זו דרך חיים, היא התנהלות מתמשכת לעבר צמיחה והתפתחות ושיפור עצמי.
רוחניות היא חיים מתוך התבוננות מתמדת, שאלת שאלות. רוחניות היא התחברות לנשמה שלנו, היא הקשבה אמיתית לבטן שלנו, היא רצון מתמיד 'לגדול', בכל רגע נתון לחיות ממקום של מודעות, תשומת לב, ממקום של שלום עם עצמנו.
רוחניות היא חיי יום יום שגרתיים בהם אנו מיישמים במציאות אהבה, טוב, נתינה ותשומת לב. רוחניות אמיתית נמדדת במעשים ובמידה שבה אנו יוצרים עולם טוב יותר למען הכלל. אדם רוחני זה אדם הבא בטוב - המיטיב עם עצמו, זולתו וסביבתו. אדם המתנהל מתוך הוויה של נדיבות, הכלה ופתיחות לאחר.
להיות רוחני זה לחיות מתוך הידיעה שאין להתווכח עם המציאות. זה להבין שקיים משהו מעבר לחיים שאנו חיים ומכירים, זה לא לשאול –' למה זה קרה לי ' אלא לשאול –' מה יש לי ללמוד מזה' . מתוך הכרה שיש משהו מעבר למה שמוכר לנו ולחשיבה שאנחנו רגילים אליה.
אני מכירה מספר אנשים שמעולם לא השתתפו בסדנאות ולא טיילו במזרח ובעיני הם אנשים הכי רוחניים שיש. הם פשוט בני-אדם.
